7/8/2021

זה לא התפקיד שלנו

מאת איל רדלר

לפני כמה זמן כתב לי מישהו בתגובה על אחד הפשקוולים שלי נגד טירוף הקורונה, בו עסקתי בעיקר בנושא אחר אבל גם אפשר היה להבין ממנו שאני לא סבור שסגרים ומסיכות או כל אמצעי כוחני אחר יעצרו את הנגיף, את הדברים הבאים: "אולי תסביר ב 2 שלושה משפטים מה כן צריך היה לעשות כדי לעצור את המגיפה."

בזמנים אחרים, ביקום אחר אולי הייתי מתפתה לענות, אבל זאת כמובן מלכודת. אם אציע פתרון הרי שלא תהיה בעיה לפסול אותו לאלתר ובמקום לדון במגרעות הפתרון "שלהם" שכן מיושם, שלא עובד במציאות, שהורס לאנשים את החיים, נעבור לדון במגרעות הפתרון "שלנו" שאיננו מיושם כלל. לעומת לעומת זאת, אם לא אציע פתרון הרי שאני הופך לאחד מאלו שרק יודעים לבקר אבל לא יודעים להציע שום דבר חיובי.

התכלית של כל זה היא דחיית הביקורת מבלי להתייחס אליה במישרין. הסגר והמסיכות הם לא רעיונות שאפשר להגן עליהם באופן אינטיליגנטי ועל כן הדרך היחידה לנצח בוויכוח (לתומכי האמצעים הללו) היא להעביר את הקרב לטריטוריית האוייב.

במונחים טקטיים הכניעה לפיתוי לענות לשאלות האלו היא שגיאה. אבל גם במישור האסטרטגי יש כאן וויתור על עיקרון מאוד בסיסי וחשוב: זה לא התפקיד שלנו.

מטורללי הקורונה שדורשים מאיתנו פתרונות משולים לאותו שוטר שמאשים אזרח ברצח ובשומעו את האליבי המוצק של האזרח אומר לו "אז אם אתה לא ביצעת את הרצח, מי כן ביצע את הרצח?" (זה נשמע מגוחך אולי אבל למעשה גרסה של הדבר הזה קיימת במשפט פלילי, לפחות בארה"ב).

במקרה של רצח אפשר לפחות להבין למה שואלים את השאלה. ברור שאם בוצע רצח הרי שיש גם רוצח, ואם כך, השאלה "מי רצח" היא שאלה ש יכולה להיות לה תשובה, גם אם לא נמצא אותה לעולם. אבל במקרה של הקורונה אין שום חוק טבע שגוזר שתהיה "תשובה", שיהיה פתרון, בהחלט אפשרי שאין פתרון ואם כך הרי שהמנעות מ"פתרונות" מזיקים, שאינם עובדים, היא הדרך הנכונה להתמודדות.

אבל במוחם ההיסטרי של הקורוניסטים זאת בכלל לא אופציה. הם משוכנעים שזו מגיפת קץ האנושות וגם אם מובטחת להם בוודאות תבוסה והרס עם האמצעים שנקטו (וינקטו) הרי שזה עדיין עדיף על "לא לעשות כלום". כמובן שגם אין מקום לדיון בשאלה האם זו באמת מגיפת קץ האנושות, אולי שמא הם אולי קצת מגזימים בהיסטריה.

זה כמובן לגיטימי להיות לחוץ והיפוכונדר ואם מישהו מאוד מפחד מווירוסים או חושב שהוא יוכל לנצח את המוות ולחיות לנצח הרי ששמורה לו הזכות המלאה לסגור את עצמו בבית, להתפטר מעבודתו, לשים חיתול על הפנים ולמרוח אלכוג'ל על הרקטום. רוצים לחיות בסרט "התפרצות" עם דסטין הופמן? תפדלו. איטס אה פרי קנטרי (כלומר הייתה, פעם) ואני לעולם לא אעיר לאדם דבר על איך שהוא חי את חייו מבלי שאתבקש לעשות כן ממנו.

אבל לא, זה לא מספיק שהם מטורללים, אנחנו צריכים להשתתף בטרלול הזה ובמצב עניינים כזה יש לנו את הזכות המלאה להגיד שזה טרלול ושזה לא פתרון וזה לא תפקידנו לנפק פתרונות אלטרנטיביים. אתם החלטתם שזו בעיה ש חייבים לפתור. זאת הבעיה שלכם ואם תבקשו עצה נאמר לכם: קחו ציפרלקס ותכירו בכך שאתם תמותו בסוף חייכם, כמו כולם. סה לה וי.