3/10/2020

אין אופוזיציה לסגר

מאת איל רדלר

אין אופוזיציה לסגר. אין אופוזיציה משום שכולם מסכימים עם הנחות היסוד שעומדות בבסיס פעולות הממשלה. המפגינים ברחובות והרכיכות בכנסת מלאים בתלונות כרימון עמוס תולעים על בנימין נתניהו אבל את זה הם עשו גם לפני הקורונה. הם תקועים בקונספציה על פיה הבעיה שלנו היא בנימין נתניהו ולא כן היא. הבעיה איננה בנימין נתניהו, הבעיה היא מה הוא עושה, ומה שהוא עושה איננו שונה מהותית ממה שהם היו עושים, אילו רק הייתה להם את ההזדמנות.

כדי להיות אופוזיציה אמתית, צריך לערער על הנחות היסוד שהן:

א. הווירוס הוא איום גדול וחסר תקדים.

ב. תתכן תגובה ממשלתית (כלומר כוחנית) שתוכל למגר את הווירוס או להקטין את נזקיו.

שתי ההנחות שגויות אבל אני רוצה להתמקד בראשונה, הן משום שנושא התגובה הממשלתית נידון לעייפה והן משום שברגע שהפרכנו את הנחת היסוד הראשונה, הדיון בשניה הופך תיאורטי, ויכול לחכות לנגיף הבא.

נגיף הקורונה קטלני ומסוכן לאין שיעור. כל כך קטלני ומסוכן שלא הייתה ברירה מלעצור את העולם (אבל לא לתת לאף אחד לרדת). על מה מבוססת הטענה הזאת?

בלב הטענה הזאת עומד מספר אחד קטן: שיעור התמותה מהנדבקים (IFR).

שיעור התמותה המשוער בתחילת ימי המגיפה היה בין 2.5 ל-4 אחוזים מהנדבקים. זה שיעור גבוה מאוד ודרך פופולארית להציג אותו לציבור הייתה להגיד שהמחלה קטלנית פי 30 או ארבעים משפעת (אגב, כשאומרים משהו כזה אז זה בסדר להשוות את הקורונה לשפעת, אחרת זה אסור). בניגוד לרושם שנוצר אצל רבים, שיעור התמותה איננו תכונה של הנגיף אלא תוצאה של חישוב פשוט בו מחלקים את מספר המתים במספר הנדבקים. כמו כל חישוב, שיעור התמותה לא יכול להיות טוב יותר מהנתונים שנכניס לתוכו. והנתונים ששימשו לחישוב שיעור התמותה הראשוני היו מאוד חלקיים. איש לא ידע כמה נדבקים היו בפועל, כל מה שהיה ידוע זה כמה אנשים נבדקו ונמצאו חיוביים. מספר הנדבקים בפועל היה בהכרח גבוה יותר משום שלא סביר שהצליחו למצוא את כל הנדבקים (וכמובן שלא היה זמן לבדוק את כל האוכלוסיה או אפילו לבצע מחקר מדגמי) בכמה גדול מספר הנדבקים בפועל? אולי ב10%. אולי פי שתיים, אולי פי עשר. אולי פי מאה. צריך לזכור שככל שמספר הנדבקים בחישוב גדול יותר, כך קטן שיעור התמותה כך שכבר מההתחלה היה ידוע בבירור לגבי שיעור התמותה שהוא מוטה כלפי מעלה וששיעור התמותה האמיתי נמוך ממנו וייתכן אף שבאופן משמעותי.

זה מה שהיה ידוע אז וזה הנתון שסיפק את התמריץ העיקרי לצעדים חסרי התקדים וההרסניים שננקטו אבל היום אנחנו יודעים משהו אחר. במהלך החודשים מאז פרוץ המגיפה הנושא נבדק בשורה של מחקרים אשר סיפקו באופן עקבי למדי תשובות נמוכות בהרבה. ה-CDC האמריקאי העריך בתחילת יולי ששיעור התמותה הוא בסביבות 0.6 אחוז מהנדבקים. פירוט לפי חתכי גילים שפורסם לאחרונה מראה שיעור תמותה של 0.003 אחוז (אחד ל33 אלף) לאנשים מתחת לגיל 20, 0.02 לאנשים בין 20 לחמישים (אחד לחמשת אלפים) 0.5 אחוז לבני חמישים עד שבעים ו5.4 אחוז לבני שבעים פלוס. מקובל לחשוב ששיעור התמותה משפעת הוא בסביבות 0.1 אחוז (כללי, לא מצאתי פירוט לפי גיל). השינוי בשיעור התמותה המשוער הוא דרמתי ומוריד את הקורונה לאיזורים המוכרים של שפעת. אם היה בסיס להנחה שהמדיניות הממשלתית מבוססת על עובדות ונתונים היינו צריכים לראות שינוי דרמטי לא פחות בהתייחסות למגיפה. בפועל אנחנו רואים התעלמות, מקבלי ההחלטות, כמו גם התקשורת והציבור הרחב הניזון ממנה ממשיכים להתייחס לקורונה כאל אותו נגיף קטלני פי שלושים מהשפעת.

אז האם הנגיף הוא איום גדול וחסר תקדים? האם הוא איום שמצדיק את עצירת העולם? כדי לדעת את זה אנחנו חייבים הקשר, איזושהי נקודת יחוס וזה בדיוק מה שחסר לנו במגיפה הנוכחית. רוב הציבור, התקשורת וגם מקבלי ההחלטות אינם יודעים מהו שיעור התמותה של השפעת. סביר להניח שרבים בציבור אף איננו מודע לעובדה שבכלל אפשר למות משפעת. רוב הציבור רואה בשפעת מחלה קלה, ואם לסמוך על הנסיון האישי שלי, האסוציאציה המרכזית של השפעת היא תירוץ טוב לא ללכת לבית הספר ולהשאר בבית (ואם אסתכן בלחשוף את גילי המתקדם לראות "אנגלית ה-ו" בטלוויזיה החינוכית ולקוות שיהיה גבי אנד דבי).

אבל השפעת היא מחלה קטלנית, לפי הערכות שונות מתים משפעת וסיבוכיה מאות אלפי אנשים כל שנה. עשרות מיליונים נדבקים ומיליונים חולים. אז למה לא עוצרים את העולם כל שנה עם השפעת? לא עוצרים משום שזו דרכו של עולם. אנשים מתים כל הזמן, כולל משפעת. מעבר לזה, פשוט אין לנו ברירה, השפעת, למרות החיסונים שיש נגדה ולמרות היכולת המשופרת שלנו לטפל בה, מתפשטת באוכלוסיה, אי אפשר לעצור אותה ובוודאי שאי אפשר למגר אותה.

אז הנה נקודת יחוס, בדומה לשפעת הקורונה היא מחלה של כלי הנשימה, תסמיניה דומים לתסמיני השפעת, דרכי העברתה דומות לדרכי ההעברה של שפעת, הסיבוכים דומים וגם שיעור התמותה דומה. הקורונה אפילו מוגדרת תחת "מחלות דמויות שפעת" (ILI). האם הקורונה היא שפעת בדיוק? לא. האם זה משנה? לא באמת. אין שום מרכיב במה שידוע לנו על הקורונה שיכול להצביע על כך שיש צורך בתגובה קיצונית ובוודאי שאין לנו כל ראיה שישנה איזו תגובה קיצונית, בת קיימא, שתאפשר לנו לעצור, למגר או אפילו להקטין את מספר המתים באופן משמעותי.

כדי להתנגד לסגר אפקטיבית התובנה הזאת הפשוטה הזאת צריכה להיות נחלת הציבור הרחב: אין הצדקה להיסטריית הקורונה. יש לחזור לשגרה.