9/10/2020

קריסה

מאת איל רדלר

נכנסנו לסגר כדי למנוע קריסה של מערכת הבריאות. זאת הברירה שהוצגה בפנינו. אמנם לא הייתה לנו הזכות לבחור באופציה העדיפה עלינו. אבל ההגיון פשוט כמו הוראות ההרכבה של מברשת לניקוי אסלות מאיקאה: הסגר מאט את ההדבקות, פחות חולים מגיעים לבתי החולים, יש מיטות ואנשי צוות לכולם והצלנו חיים. עם הגיון כזה, וודאי שהיינו בוחרים בסגר כך שעניין הרצון החופשי שלנו או זכויות האדם שלנו הוא זוטא טכנית לא מעניינת.

זאת ברירה כוזבת. כמו כל ברירה כוזבת שמציגים פוליטיקאים, מוצגת לנו קטסטרופה העומדת להתרגש עלינו מצד אחד, ופתרון פלאים בלעדי שיסדר הכל מהצד השני. מה שיפה בסיפור הזה הוא שאת מידת הממשיות של הקטסטרופה אין צורך לבסס בעובדות או בהיגיון וגם על הבלעדיות של הפתרון איש איננו קורא תיגר. אפשר לסמוך על הציבור שבהנתן קטסטרופה מספיק מפחידה, הוא ימסור לאלתר ובלי בדיקה את חירותו לטובת הפתרון.

האם בתי החולים באמת על סף קריסה? אם כן, הרי שדומה שהממשלה מתקשה לספק ראיות משכנעות לכך. אם נציץ, למשל, בדשבורד הקורונה של משרד הבריאות ונתבונן באגף "סטטוס בתי החולים" נגלה נתונים על אחוזי התפוסה הכללית לרוב בתי החולים אך בעמודה של אחוזי תפוסת הקורונה לא נראה דבר מלבד התג האינפורמטיבי "לא ידוע". איך זה יכול להיות? ובכן מעשה שהיה כך היה: במשך תקופה מסויימת אכן הופיעו נתונים בעמודה זאת אך יום אחד החליט עיתונאי ממאקו לנסות לבדוק את הנתונים האלו. לפי משרד הבריאות, תפוסת מחלקת הקורונה בשיבא הייתה 120%. התקשר העיתונאי לשיבא ושאל ושם אמרו לו שהתפוסה היא בכלל 56%. איך זה יכול להיות? שאל העיתונאי את משרד הבריאות. "טעות", אמרו לו ומיד תיקנו את הטעות באמצעות הסרה של הנתון הנ"ל. זה, כאמור, באשר לנתון שהוא אולי החשוב ביותר כדי להבין עד כמה אנחנו קרובים לקריסה. בהזדמנות אחרת בעקבות דיווח על תפוסה של 120 עד 130 אחוז במספר בתי חולים העלו שיחות של כתבים עם מנהלי בתי החולים שהתפוסה אמנם גבוהה אבל יש להם את היכולת להגדיל בקלות את הקיבולת. כן, יש עומס, הם אומרים, אבל אנחנו לא על סף קריסה. מה האמת? קשה לדעת, אבל גם קשה להשתחרר מהרושם שלפחות חלק מבתי החולים לא כל כך מעוניינים לשתף פעולה עם נרטיב הקריסה. מוזר.

עוד נתון קריטי המופיע בדשבורד של משרד הבריאות הוא מספר החולים הקשים. הקו האדום הוא 800 חולים קשים? למה? זה לא ברור. מהי הקיבולת המקסימלית? לא יודעים. במשרד הבריאות סומכים על כך שזה מספר גדול ומרשים ולא מעוניינים לתת לנו הקשר ממשי כדי לפרש אותו. עוד עניין שמדלגים עליו באלגנטיות בכל הנוגע לחולים הקשים הוא הקריטריונים המחמירים במיוחד בישראל הנקוטים כדי לקבוע אם מישהו הוא חולה קשה או בינוני. מעבר לקוריוז המשעשע (לחובבי הז'אנר) על פיו יש יותר חולים קשים מבינוניים אפשר ללמוד אולי עוד משהו מעניין מהתופעה המתמיהה הבאה: (מתוך נתוני השבועיים האחרונים): בכל יום מדווח על כ-110 חולים קשים חדשים. אם כל יום נוספים כל הרבה חולים חדשים, היינו צריכים לראות את מניין החולים הקשים עולה בקצב דומה. אבל בפועל, מניין החולים הקשים המצטבר עולה כל יום בממוצע רק ב-16. לאן נעלמים כל החולים הקשים החדשים? חלקם נפטרים אבל מניין הנפטרים הממוצע בתקופה הוא רק 36. יש לנו אם כן כ-58 חולים קשים ביום שנעלמים. לאן? האם מסתתר לו פורטל ליקום חלופי במחלקות הקורונה? אולי, אבל אולי יותר סביר להניח שהם פשוט משוחררים, או הופכים להיות בינוניים. איך זה יכול להיות שזה קורה כל כך מהר? אולי פשוט רוצים לנפח את המספרים ובסוף זה לא כך כל מסדר בהיגיון. לך תדע.

עניין אחרון להערכת הקטסטרופה לכאורה המתרגשת עלינו הוא כמובן ה"חולים החדשים" או, ליתר דיוק, המאומתים החדשים. כל מי שעובר את בדיקת הקורונה עם תוצאה חיובית, הופך ל"חולה" ומניינם של אלו הוא באלפים כל יום. המספרים הגולמיים אכן מרשימים וזוכים לכותרות כגון "זינוק בתחלואה" אבל בפועל מדובר באנשים שהסתברות שיחושו באיזה סימפטום של המחלה קטנה וההסתברות שיחלו באופן קשה או ימותו היא מזערית. מספרי המאומתים היומיים יכולים לעלות ולרדת אבל בפועל הם לא מקיימים שום יחס עם כמות החולים האמיתיים, הקשים או המתים. לעומת זאת, מספרי הנדבקים מקיימים יחס הדוק ביותר עד כדי זוגיות לוחצת + כפיות עם מספר הבדיקות היומיות. ככל שבודקים יותר אנשים, כך מוצאים יותר נדבקים. עליה במספר המאומתים לא אומרת לנו דבר על מספר החולים הקשים הצפוי, תכליתה היחידה היא לעורר ולשמר את ההיסטריה.

האם כל אלו צירוף מקרים? אולי. אבל קשה להשתחרר מהרושם שהאדונים המושלים בנו, מקבלי ההחלטות אינם סבורים שיש להשקיע איזה מאמץ בשכנוע הציבור באמיתות הקטסטרופה האימננטית. הם סומכים על כך שהציבור הרחב מפסיק לקרוא במילה "קריסה" וזה מספיק לו כדי להשתכנע. אני, אגב, כנראה לא מספיק עממי ועל כן אני לא ממש משתכנע.

כאמור קודם, לברירה הכוזבת שני חלקים, קטסטרופה בלתי מבוססת ופתרון שאין בלתו. נניח לרגע שמערכת הבריאות אכן על סף קריסה. האם הפתרון היחידי הוא סגר?ֿ

לכאורה הסגר מאט את קצב ההדבקות, אם נאט את קצב ההדבקות, יהיו פחות חולים ואז פחות חולים קשים וכו. סגר הוא סוג של פתרון מצד הביקוש, ככזה הוא אולי (ורק אולי) אפקטיבי אבל הוא בוודאי לא הפתרון היחידי. הקורונה מאוד בררנית במי שהיא תוקפת, ההסתברות שאנשים מתחת לגיל 60 או אפילו 70 יזדקקו לטיפול רפואי היא קטנה ביותר. אם כך, מדוע לא פשוט להגן עליהם? בואו נאפשר להם להשאר בבתיהם, למגן את בתי האבות, להנחות את הציבור לנהוג בהם משנה זהירות ועוד. גם אם נתעלם מהיתרונות הברורים של גישה זאת מנקודת מבט של שימור זכויות האדם, פרנסתנו והטעם לחיינו, זה יהיה פתרון אפקטיבי לא פחות להשגת ההקטנה בתחלואה הקשה וזה עוד לפני שנכנסנו לשאלה של אפקטיביות הסגר בהקטנת ההדבקות בכלל או באופן ספציפי לקבוצת החלשים.

עוד אלטרנטיבה היא כמובן הגדלת ההיצע. כל בית חולים מתמודד עם רמות ביקוש משתנות לשירותיו ולבתי החולים יש יכולת להתגמש, אם יש 20 מיטות במחלקה וצריך להכניס 24 או 30 או אפילו 40, עושים זאת, זה דבר שבשגרה בכל בית חולים בכל עונות השנה ובמיוחד בעונת השפעת. בתי החולים אינם זקוקים לסגר כדי לבטל טיפולים אלקטיביים ולשנות את ההערכות שלהם לאור גל גדול של חולים. (ועשו זאת עם הקורונה, ונשארו עם מחלקות ריקות). תאמרו חסרים אנשים צוות בגלל הבידודים, ייתכן, אבל אפשר להפנות כוח אדם ממחלקות אחרות, אפשר לגייס עובדים מהר מציבור עובדי הרפואה שאינם עובדים בבתי החולים (שלא לדבר על כך שמרבית המבודדים במערכת אינם רופאים ואחיות אלא צוותי עזר כמו סניטרים ומנקים) ואפשר אפילו להחזיר מהפנסיה את שלל העובדים שיצאו בשנים האחרונות ואשר מעוניינים לתרום ולעזור כדי להקל על המצוקה.

דומה שאיש אינו יודע מהו אותו מספר קסום ומסתורי המתאר את קיבולת הקורונה של מערכת הבריאות אבל נניח שהיינו מחליטים להעיז לחשוב שאפשר פשוט לנסות להגדיל את הקיבולת של מערכת הבריאות, בכוח רב, במהירות שיא ומבלי להתחשב בהוצאות. בואו נהיה לארג'ים וניתן חצי מיליון שקלים, לכל מיטה לחודש. מה תהיה העלות של, נאמר, עוד 2000 מיטות? נשלוף את המעטפה ונחשב: 2000 כפול חצי מיליון, זה מיליארד. כמה עולה הסגר לחודש? על פי הערכות שונות העלות יכולה להגיע ל-25 מיליארד שקלים בחודש. בהוצאה שהיא שבריר מההוצאה על הסגר, מבלי להרוס לאנשים את החיים, את הפרנסה, ואת הטעם לחיים, היינו יכולים לפתור את הבעיה, ועדיין להיות בזבזנים מאוד וחסרי אחריות - אם זה מאוד חשוב לכם שנהיה.

כאמור, 25 מיליארד שקלים לחודש. זאת עלות הסגר. האם המספרים האלו מדוייקים? כנראה שלא אבל אלו הם המספרים אותם ראו האלים באולימפוס כאשר החליטו על הסגר. כן. הם אמרו, אנחנו נוציא (כלומר נהרוס) סכומים שהיו יכולים לשמש לבניית 25 בתי חולים חדשים בישראל משום שאת קיבולת הקורונה של מערכת הבריאות אי אפשר לשנות. קיבולת הקורונה היא חוק טבע, קבוע קוסמי. זה החור השחור במרכז הגלקסיה.

ככה הם חושבים, וזה הסיפור שהם רוצים שנקנה.