31/3/2020

הסגר הוא שגיאה

מאת איל רדלר

הסגר הוא שגיאה. הוא שגיאה לא משום שנגיף הקורונה איננו מסוכן. אין ספק שנגיף הקורונה הוא אכן נגיף מדבק וקטלני ביותר ובעוד שיש מחלוקת על שיעור התמותה האמיתי ממנו, אין מחלוקת על כך שבין אם הנגיף קטלני פי עשרה משפעת, או רק פי שתיים עדיין מדובר בסכנה חמורה שאין להתעלם ממנה.

הסגר הוא שגיאה משום שהוא אסטרטגיה גרועה לטיפול במשבר. הוא פחות אפקטיבי מהאלטרנטיבות בהתמודדות עם הנגיף והוא גובה מאיתנו מחיר כבד בשלילת חירותינו והריסת מטה לחמינו.

כדי להבין למה הסגר הוא רעיון רע, צריך להבין למה הוא רעיון טוב, או לפחות מדוע סבורים המצדדים בסגר שהוא רעיון טוב. רבים טועים לחשוב שהרעיון מאחורי הסגר הוא מיגור המחלה ומניעת הדבקה בקרב הציבור. לפי הנרטיב הזה כל האזרחים הבריאים נשארים בבית, והחולים בבידוד. החולים מנצלים את הזמן בסגר כדי להחלים (או לעבור לעולם שכולו טוב ח"ח). מאחר והחולים מבודדים, אין הדבקות חדשות ואחרי תקופה פוריה של גיבוש והווי הנגיף נעלם וכולנו נוכל לצאת לשוח בשדות.

זו כמובן גישה לא הגיונית ולו רק משום שבסיום הסגר, מספיק חולה אחד מסכן שנשאר לא מאובחן או צליין קוריאני נגוע שחייב לראות את כל המקומות שישו ניגב בהם חומוס כדי שהמחלה תתפרץ שוב, ואז מה? עוד פעם סגר?

מה שעומד באמת מאחורי הסגר הוא הרעיון של שיטוח העקומה. מספר החולים במחלה, תחת הסגר, לא יהיה שונה ממספר החולים שהיו, אילו לא הוטל סגר. אבל במקום שכולם יחלו בתקופת זמן קצרה, כולם יחלו בתקופת זמן ארוכה. אנחנו מפזרים את החולים על פני זמן ממושך בהרבה ובכך מונעים את גורם המוות מספר אחד שהוא קריסה של מערכת הבריאות. הרעיון הוא שכל מי שעשוי לחלות - יחלה, אבל לא כולם יחלו בבת אחת. בסיום התהליך הזה יהיו לרוב האוכלוסיה נוגדנים לנגיף וברגע שמרבית האוכלוסיה חסינה לנגיף, הנגיף לא יוכל להמשיך את שרשרת ההדבקות ובכך מיגרנו את הנגיף, לפחות עד למוטציה הבאה.

אם כך, הסגר הוא נפלא, גם מבלים בבית (כמו שאומרים - זמן כמות עם הילדים), גם מונעים קריסה של מערכת הבריאות ובסיום הסבב נצא מחוזקים וחסינים לקורונה. הצרה היא שהסגר הוא כמובן לא רק הזדמנות לגלות כמה קטן הבית שלנו אלא שהוא גם, ובעיקר, מכה אנושה לכלכלה, תקדים שאין מסוכן ממנו להתערבות הממשלה בחיי האזרחים ועומד בניגוד לכל חשיבה הרואה בחירות האדם ערך. צעד קיצוני כמו הסגר צריך להיות מלווה בחומרה חסרת תקדים של האיום מחד ובהעדר אלטרנטיבה מאידך. וזה בפירוש לא המצב.

האם אין אלטרנטיבה לסגר? האם הסגר הוא האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם הנגיף הזה?

אולי כדאי להתחיל בהבנה של חולשות הסגר, מעבר לנזקים המובנים מאליהם לכלכלה והפרת זכויות האדם הכרוכה בו.

החולשה הגדולה ביותר של מדיניות הסגר היא שהיא מסתכלת על האוכלוסיה כעל מקשה אחת. הסגר מוחל על כלל האוכלוסיה ללא שום התיחסות לעובדה שההסתברות להדבק ובעיקר לחלות באופן קשה (באופן שבאמת מעמיס על מערכת הבריאות) איננה שווה בין קבוצות שונות באוכלוסיה. למשל, כפי שמראים הנתונים שיש לנו, ההסתברות למוות מהנגיף בבן שמונים ומעלה גבוהה פי 40 מההסתברות למוות באדם בגיל שבין שלושים לארבעים. מחלות רקע שונות כמו סכרת וסרטן גם מעלות באופן משמעותי את ההסתברות למוות. מכל אלו עולה שניתן היה להשיג את אותן תוצאות של הסגר על ידי בידוד של האוכלוסיות המועדות לפורענות. מדיניות כזאת, בשילוב עם צעדי זהירות בסיסיים בשאר חלקי האוכלוסיה שממשיכה (כמעט) כרגיל היו מאיטים את קצב ההדבקה ומונעים קריסה של מערכת הבריאות.

שנית, ככל שהסגר יותר אפקטיבי במניעת ההדבקות כך הוא דורש יותר זמן כדי לאפשר, בסופו של דבר לאוכלוסיה בכללותה להדבק/להחשף ולפתח חסינות. שחרור מוקדם מדי מהסגר יוביל אותנו למצב בו רוב האוכלוסיה לא הספיקה להדבק/להחשף, לא פיתחה חיסון ועל כן פגיעה במידה דומה למה שהייתה לפני שהייה סגר. הסגר פשוט סותר את עצמו. ככל שיהיה אפקטיבי, כך יצטרך להיות ארוך יותר, ואם יהיה מושלם, הוא לא יהיה שווה הרבה.

שלישית, הסגר חסר הגיון במגבלות שהוא מטיל ומתייחס לאוכלוסיה בזלזול. למשל, המוטו המרכזי של הסגר הוא "אל תצאו מהבית" אבל הסיכוי להדבק מחוץ לבית, באוויר הפתוח הוא אפסי. המידע המוגבל שלנו מראה שמרבית ההדבקויות קרו במקומות סגורים ובשהיה ממושכת עם אנשים חולים. אין באיסור הזה הגיון מלבד זה שהאנשים שקבעו אותו מזלזלים בתבונת הציבור וסבורים שהציבור לא מסוגל להבין וליישם הוראה/המלצה כגון - יש להמנע מהתקהלות בשטחים סגורים. האיסור על יציאה מהבית נועד כמובן למנוע הגעה למקומות התקהלות אבל הדגש על נקודה חסרת חשיבות כמו היציאה מהבית מחליש את הדגש על העיקר - מניעת התקהלות.

הזלזול בתבונת הציבור גולש גם ליחס לחברות המסחריות ובעלי העסקים. הממשלה העניקה לעצמה סמכות להחליט מי חיוני ומי לא (דבר שאין דרך אמיתית להכריע בו, מעבר לטווח מאוד מאוד קצר) ובמקום להסתפק בהמלצות או הנחיות לגבי מניעת הסיטואציות של הדבקה במקום העבודה, הנחיות שכל חברה מסחרית הייתה שמחה ליישם באופן וולנטרי (אף אחד לא רוצה ש20 אחוז מכוח העבודה שלו יהיה חולה), הטילה איסור על פתיחת עסקים מסויימים והתערבה באופן הניהול שלהם באופן סתמי ושרירותי.

הנקודה הרביעית היא שהתשואה השולית של הסגר, גם ביישום מוצלח, קטנה מאוד ולא עומדת כלל בפרופורציות עם חומרת הנזק שהוא גורם. המודלים שמדברים על גדילה מעריכית ואלפי מתים (בישראל) הם מודלים של "המקרה הגרוע ביותר" בהנתן המשך ההתנהגות הנוכחית של האוכלוסיה. כן, אם הציבור בישראל היה ממשיך להתכנס במקומות סגורים, עומד בצפיפות בתור וממשיך לדפדף בסידור של בית הכנסת תוך כדי ליקוק האצבע היינו רואים גידול מעריכי בהדבקות (כפי שקורה עם כל נגיף) אבל ברגע שננקטים אמצעים שונים להתרחקות, מניעת התקהלות וכו וברגע שאלו הם נחלתו של ציבור גדול, שרשרת ההדבקות מואטת ונעצרת. אז כן, יש מפירים, ועדיף שלא היו אבל זה עדיין לא משנה את התמונה הכללית.

הסגר נובע מהצורך להפגין עשיה. להרגיע את הציבור על ידי נקיטת צעדים קיצוניים. אנחנו לא יכולים לשלוט בווירוס אבל אנחנו כן יכולים להגדיל את הקנסות, להטיל צווים על עוד תעשיות ולהגדיל את האכיפה. כל אלו לא תורמים דבר למלחמה בנגיף אבל מעניקים לציבור תחושת ביטחון. זו תחושה כוזבת ומטעה אשר גורמת נזק משום שהיא מסיטה את תשומת הלב מהאמצעים שכן אפשר לנקוט.

את הנגיף ימגרו הנוגדנים, האלכוג'ל וחום השמש. אף תועלת לא תצא לנו ממרדף אחרי רוכבי אופניים סוררים בפארק הירקון. את הסגר הזה לא נוכל למנוע או לבטל והנזק שהוא כבר גרם ילווה אותנו עוד זמן רב אבל דבר אחד נוכל למנוע אולי וזה את התפיסה שהוא היה נחוץ ומועיל. הסגר הוא שגיאה ויש לקוות שזאת התווית שתעניק לו ההיסטוריה.