28/10/2020

חייבים לא להבין

מאת איל רדלר

אפטון סינקלר כתב פעם: "זה קשה לגרום למישהו להבין משהו כאשר משכורתו תלויה באי הבנתו את הדבר". סינקלר אמנם היה סוציאליסט אבל נסלח לו בגלל שזו אמירה מתאימה לאין שיעור למצבינו הנוכחי.

התגובה למחלת הקורונה היא איוולת מוחלטת: המחלה רחוקה מלהיות האיום החמור על האנושות כפי שצוירה בתחילה והצעדים החמורים שננקטו כדי להלחם בה אמנם לא הועילו במאום כדי לצמצם את נזקה אך הצליחו לעומת זאת להרוס באופן ספקטקולרי את מרקם החיים התרבותי, הכלכלי והחברתי. מחכות לנו שנים ארוכות של ליקוק פצעי המחדל הזה אבל אדריכלי הקרקס הזה עוד לא סיימו. יש להם עוד הרבה חורבן וסבל באמתחתם והם ימשיכו לחלק לנו אותם ביד נדיבה, בשם בריאות הציבור.

למרבה הצער, רוב האנשים מתקשים להשתכנע שזוהי תמונת המצב האמיתית וזאת משום שהסוגיה העומדת על הפרק היא, לכאורה, סוגיה מדעית-רפואית. כאשר מדובר בנושאים "רגילים" כגון בטחון, פוליטיקה, חברה או חינוך, אין לרוב האנשים בעיה לגבש עמדה עצמאית, או לפחות לברור להם עמדה מתוך קשת העמדות המוצעות להם. אבל, בתחומים מדעיים, מידת הביטחון והאמונה של האנשים בתבונתם יורדת פלאים. כאשר הנושא הוא רפואי הירידה הופכת לצניחה חופשית משום שנוסף לקלחת גם המרכיב של הרצון העז לתת למישהו אחר להחליט בשבילך ולפטור את עצמך מעול המחשבה והאחריות. כל עוד הדבר נוגע לנושאי רפואה, קשה לשכנע את הציבור הרחב באמצעות נתונים, הגיון או אפילו רגש. הדרך היחידה לליבו היא באמצעות הסמכות.

הסמכות היא כמובן הרופאים. הרופאים הם אלים, ואם הם אומרים משהו, זה נכון. זה לא משנה איזה נתונים והגיון נביא, כל עוד איננו רופאים בעצמינו, אין לדבר כל משקל בהשוואה למה שיגיד רופא "אמיתי" וזה משנה מעט מאוד אם מדובר במומחה למחלות פנימיות, גניקולוג או רופא שיניים. אותו רופא מיתולוגי הוא מומחה אובייקטיבי, דייר ותיק במגדל השן, אשר מכיר וודאי את כל הטיעונים והנתונים. גם אם לא שמענו ממנו התייחסות ספציפית לנתונים וטיעונים מסוימים, הוא ודאי מכיר אותם היה יכול להסביר לנו מדוע הם שגויים, אם רק היינו שואלים. מטומטם הוא לא, שהרי הוא רופא ועל כן לא ייתכן שאין דברים בגו. האופציה היחידה האחרת היא להגיד שזו קונספירציה, מכריחים אותו לומר את הדברים, וזה בוודאי לא ייתכן.

אנחנו מייחסים לרופאים ולשאר המומחים גישה מקצועית חסרת פניות. אבל גם הם בני אדם ויש להם אינטרסים אשר עשויים להדריך את שיקול הדעת שלהם, מעבר לעניינים המקצועיים.

את הרופאים ואנשי המקצוע אפשר לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: הראשונה היא הרופאים מהשורה - רופאי המשפחה, המומחים במחלקות ושאר ה"חיילים הפשוטים" העושים במלאכה בבתי החולים ובמרפאות. השנייה היא המומחים מהטלוויזיה - רופאים ומדענים טובי מראה המופיעים בטלוויזיה ומפרשנים לנו באופן "אובייקטיבי" את ההתרחשויות. הקבוצה השלישית היא הטכנוקרטים - אלו הם רופאים, מדענים, אנשי צבא ועוד הממלאים תפקידים במשרד הבריאות ובגופים השונים המייעצים למקבלי ההחלטות.

הרופא מהשורה: כמובן שבתוך הקבוצה הגדולה הזאת ישנם וודאי לא מעט אנשים אשר מחזיקים בעמדת הקונצנזוס, למה? משום שבהרבה מאוד מקרים, במיוחד כאשר לא מדובר בתחום ההתמחות שלך, יש לך נטייה להתייחס למה שאומרים כפשוטו ולא לפקפק בנתונים "רשמיים". אם אמרו, למשל, ששיעור התמותה הוא 3.5 אחוז אז הם קוראים את זה, מבינים לבד שמשמעות הדבר "מאוד קטלני" ומאחר והחדשות על המחקרים החדשים המראים ששיעור התמותה נמוך בהרבה לא מכוסות כלל בתקשורת המיינסטרים או בפרסומי משרד הבריאות, המידע החדש פשוט לא מגיע אליהם. מאחר ואין לאותם אנשים עניין מיוחד או זמן לעסוק בסוגיה (כאמור, לא תחום מומחיותם), הם פשוט מניחים שמה שמדווח בתקשורת ובערוצים הרשמיים אכן מייצג את תמונת הידע שלנו. למרבה הצער, רבים מאיתנו סבורים שיש לרופאים מקורות מידע מיוחדים שאינם נגישים לנו ולא מבינים שאת דעותיהם הקונבנציונליות הם גיבשו, מן הסתם, מאותם מקורות שיש לנו. כמובן שישנם לא מעט רופאים כאלו אבל ספק אם הם הרוב. ומה הרוב חושב? הרוב פשוט שותק. יש להניח שבקרב השותקים יש לא מעט אנשים שיודעים היטב שמדובר בהיסטריה מיותרת אבל יציאה כנגד הקונצנזוס, כנגד הגוף המעסיק אותך דורשת אומץ וזה מצרך נדיר ביותר. קשה לדעת כיצד מתפלגות הדעות בקרב הרופאים מהשורה אבל ברור ששתיקת הרוב מייצרת תמונה כוזבת של קונצנזוס.

המומחה בטלוויזיה: הרבה אנשים סבורים שהמומחים המופיעים בטלוויזיה מופיעים שם משום שהם באמת מומחים יוצאי דופן במומחיותם אשר זכו לתהילת המומחיות בזכות הישגיהם המופלאים בתחום מומחיותם אבל האמת היא שאותם מומחים מגיעים לעמדת השידור פשוט משום שהם האנשים שהעיתונאים והעורכים מחליטים להזמין, וזה מתבסס על שלוש תכונות עיקריות:

א. העיתונאים מכירים אותם.

ב. הם יודעים לגמור משפטים מהר.

ג. הם נראים סביר בטלוויזיה.

אותם מומחים טלוויזיוניים אולי באמת מאמינים ביעילות הסגר, המסכות ושאר טקסי הוודו אבל יותר מכך הם מבינים היטב היכן מרוחה החמאה: ההופעה בטלוויזיה מביאה איתה פרסום רב ותחושה של חשיבות. אם יביעו עמדה אופוזיציונית, לא יוזמנו להופיע. ומי שהביע עמדה אופוזיציונית מראש לא יוזמן. שינוי עמדה עם התבהרות הנתונים גם הוא לא עומד על הפרק מאחר והמומחים השמיעו עמדה תומכת בסגר ובהיסטריה באופן הפומבי ביותר שאפשרי, שינוי עמדה משמעותו לעג, השפלה, ומן הסתם גם סיום הקריירה הטלוויזיונית שלהם. כל אלו מאוד מקשים, בלשון המעטה, על גישה מקצועית ונטולת פניות. כמובן שיש גם את יורם לס והוא כביכול מוכיח את ההיפך אבל זאת טעות: יורם לס הוא אדם רציני שעושה עבודת קודש למען החירות והאמת אבל צורת הדיבור שלו והנחרצות שבה הוא אומר את דבריו הופכים אותו לדמות מוקיונית. העורכים והעיתונאים יודעים היטב שלס מצטייר כך ועל כן לא מהססים לתת לו להופיע בטלוויזיה מאחר ובעיניהם אין סכנה רבה שישכנע את ההמונים הנבערים שמדובר רק בשפעת עם יחסי ציבור. אילו היו סבורים שיש לו השפעה אמיתית, לא היו מזמינים אותו. למרבה השמחה, הם טועים.

הטכנוקרט: בדומה למומחי הטלוויזיה, אין ממנים את המומחים לתפקידים הבכירים ואז שומעים מה שיש להם להגיד אלא להיפך, קודם מוודאים שמה שיש להם להגיד מתאים לקו הרצוי לשלטון ואז ממנים אותם. הטכנוקרט מקבל הרבה ממעמדו: פרנסה, פרסום וכוח וכל אלו תלויים באופן מוחלט בישור קו עם עמדת השליט. בניגוד לראשים המדברים בטלוויזיה, לטכנוקרט יש גם כוח, אותו הוא מפעיל, ועל כן הוא גם נושא באחריות (לפחות לכאורה) על הנזקים שהפעלת הכוח גורמת. זה כמובן סוגר באופן הרמטי לחלוטין את האפשרות לשינוי עמדה. זה דבר אחד להמליץ ולתמוך במהלכים, שהורסים לאנשים את החיים ללא סיבה, באולפן הטלוויזיה אבל זאת אופרה אחרת לגמרי להיות זה שעושה את זה בפועל. יותר מדי דברים עומדים בין הטכנוקרט לאמת ועל כן אין להתפלא שגם בקבוצה זאת יש הסכמה על השקר מקיר-לקיר. ואל דאגה. אם בכל זאת יצוץ לו איזה פקיד בודד שיהיה טיפש מספיק כדי לא להסכים הרי שממילא יוחלף לאלתר באחד שכן מסכים.

לחברים בכל הקבוצות הללו יש אינטרס ברור ליישר קו עם עמדת השלטון או לפחות להיאלם דום ולא להשמיע ביקורות על קו הפעולה שננקט. בנוסף על כך יש להם תמריץ ברור לא לשנות את דעתם עם חלוף הזמן והתבררות הנתונים. העמדה בה בחרו בתחילה היא במידה רבה מחייבת, עד הסוף. לחרטה יש מחיר כבד.

הקונצנזוס המקצועי הוא אשליה. תולדה של שתיקה, ברירה מוטית ואינטרסים פשוטים: כסף, פרסום וכוח. אין צורך בתמנון קונספירציה חובק עולם או כיפוף ידיים. שורת המומחים אומרי ההן פשוט יודעים לאן מנשבת הרוח, ומישבנו של מי היא יוצאת, ומיישרים קו.