13/6/2021

איברמקטין

מאת איל רדלר

לפני שנה, זמן רב לפני שאושרו החיסונים הופיעו על המרקע שלנו כל מיני חנונים ממושקפים דמויי צב עם חיוך עצבני ואמרו לנו שלא נחזור לשגרה לפני שתחוסן אוכלוסיית העולם.

זאת לא הייתה נבואה, זה היה איום.

שלוש רגליים להיסטריית הקורונה. המחלה מסוכנת ביותר, אין שום דרך לטפל בה, ואין חיסון. במצב עניינים כזה, דרך ההתמודדות היחידה היא נסיון לעצור את התפשטות המחלה: סגר, מסיכה, ריחוק חברתי והופעות תכופות של גליה רהב בטלוויזיה בבחינת "אם אינכם רוצים ליפול לידיה של זאת, מוטב שתזהרו ואל תדבקו" כאמצעי הרתעה כנגד מכחישי קורונה.

אמנם לא היו הרבה סיבות טובות לאדם רציונלי להאמין שהמחלה אכן כל כך קטלנית כפי שציירו אותה הסינים, והזמן אכן הוכיח את הכזב שבטענה זאת (לא שזה שינה משהו), אבל הרעיון לפיו אין כל מענה טיפולי או תרופתי למחלה וויראלית נשמע על פניו הגיוני. כל הורה מכיר את הנוהל: הילד מעלה חום, הולכים לרופא, הרופא בוחן את גרונו של הזאטוט תוך מאבק איתנים ופוסק: "וירוס ויראלי". הטיפול: אמא או אבא לא ילכו לעבודה בזמן שהילד ישחק בערנות על השטיח במשך שבוע.

ארגון הבריאות העולמי, יחד עם ארגוני הבריאות המקומיים הכריז: אין מה לעשות. אם חלית הרי שרק טיב מזלך יקבע אם תחיה או תמות. בפועל ההנחיה הייתה להשאר בבית ולחכות עד שיעבור או לחילופין, ברגע שאתם מרגישים שאתם לא יכולים לנשום, גשו לבית חולים תוך אורגיה של הדבקה המונית ושם יוכלו סוף סוף לשים אתכם על מכונת הנשמה, ממנה ישחרר רק המוות. אל תלכו לרופא (לא שהוא יקבל אתכם), אל תקחו שום תרופה ואל תעשו שום דבר חוץ מלשתות הרבה ולהמנע מכל מגע עם מישהו פן תדביקו אותו.

אין כמובן שום מניעה לכך שיתקיים נגיף כזה מופלא שממש אין *שום דבר* שאפשר לעשות נגדו אבל הנסיון מראה שבדרך כלל דווקא יש והסיבה שאנחנו נמנעים מלעשות משהו כנגד תחלואי החורף השונים קשורה בעיקר לעובדה שמדובר במחלות מאוד קלות ושהסיכון בטיפולים (או חיסונים) כנגדן גדול מהסיכון מהמחלות עצמן. אבל זה ממש לא נכון בכל הנוגע לקורונה, על פי הנרטיב הרשמי, שהרי מדובר כאן במחלה שעושה בית ספר לאבולה ומלמדת את השפעת ספרדית.

במצב עניינים כזה היו צריכים להתחיל מייד באיסוף קדחתני של מידע ונסיונות לשלוף פתרונות, מהגורן ומן היקב, האם באמת אין דבר שאפשר לעשות? האם אין שום תרופה קיימת שאולי יכולה להיות אפקטיבית? האם לא ניתן לרקוח קוקטייל של תרופות שיכול לעשות את העבודה? האם לא ניתן לגלות לפחות גורמי סיכון, טיפול מונע בהם. משהו. לא צריך 100% החלמה, גם 50 אחוז או 25 או 10 אחוז יכולים להועיל. לא?

ארגון הבריאות קבע שאין מה לעשות אבל בפועל, בשטח, בכל העולם, התחילו רופאים לנסות, למרות חוסר התוחלת, לנסות בכל זאת למצוא משהו. והם מצאו, גורמי סיכון כמו השמנה, גיל, מוצא אתני, ויטמין די. גם טיפולים נמצאו כמו סטרואידים, הידרוקסיכלורקווין ועוד. אין בכך שום דבר חדש, צורות טיפול חדשניות מגיעות בדרך כלל, אולי תמיד, מלמטה. מישהו מנסה משהו וזה עובד, הוא מספר לקולגות והם אולי גם מנסים, בסוף המידע מגיע לגופים הממסדיים, הם בודקים את המידע ביסודיות ואז, אחרי שכולם כבר יודעים מה צריך לעשות, מסבירים לכולם מה צריך לעשות בפרסומים הרשמיים שלהם.

במקרה הקורונה, העניינים היו מעט שונים, אופי המגבלות שהוטלו הקשה מאוד על התקשורת בין הרופאים בתוך ובין המחלקות כך שהמידע זרם באופן מוגבל ביותר ואילו הארגונים הרשמיים, במקום למלא את החסר באמצעות הגדלת הקשב ואפשור התקשורת בין הרופאים, התעקשו על כך שאיש לא ינסה שום שהם לא ממליצים עליו, ובעצמם לא טרחו להמליץ על שום דבר אלא בעיקר להגיד מה לא לעשות.

אין דוגמא טובה יותר לדפוס הזה מאשר איברמקטין. החומר הזה התגלה ביפן בשנת 1970 על ידי החוקר היפני סטושי אמורה ויצא לשוק כתרופה לטפילים בבני אדם וחיות בשנת 1975. השימוש העיקרי בבני אדם בתרופה מתרכז במדינות עולם שלישי שמה הוא משמש בין השאר גם ברפואה מונעת בעוד שבמערב הוא משמש במקומות מסויימים לטיפול (גם טיפול מונע) בסקביאס. התרופה הזאת היא נדבך מרכזי בארגז הכלים של הרפואה הטרופית ואפילו זיכתה את מגליה בפרס נובל בשנת 2015.

בשנים האחרונות התגלה כי לחומר הזה גם תכונות אנטי ויראליות והוא התגלה, בתנאי מעבדה, כיעיל כנגד דנגי, זיקה שפעת ועוד. זמן קצר לאחר פרוץ מגיפת הקורונה, במרץ 2020 מצאו חוקרים אוסטרליים כי החומר יעיל, בתנאי מעבדה, גם כנגד נגיפי הקורונה באופן ספציפי.

בעולם נורמלי, ארגון הנושא את השם "ארגון הבריאות העולמי" או כל גוף לאומי אחר הרואה עצמו כמופקד על בריאות הציבור היה צריך לקפוץ על הידיעה המבטיחה בזריזות כדי לברר: הכצעקתה? מחקר גדול, כפול סמיות, מסודר ויפה שאפשר לסיים בהליך מזורז תוך כמה שבועות היה מבהיר כיצד מגיב הווירוס לתרופה בעולם האמיתי.

אם איברמקטין אכן עובד הרי שמדובר בפלא של ממש, תרופה וותיקה, עם רקורד בטיחותי מעולה, תרופה שניתנת גם כטיפול מונע (כלומר, ממש ממש בטוחה), אפילו במערב, ובנוסף על הכל, תרופה שהפטנט עליה פג ועל כן זולה באופן מחפיר ומיוצרת, פחות או יותר, בכל חור שמכבד את עצמו, וגם בכמה שלא. תרופה כזאת אפשר לאשר באופן מיידי להווית קורונה ולאפשר לכל תושב על פני כדור הארץ שמעוניין בכך להשתמש בה.

אבל האפשרות למציאת פתרון זול, מהיר ובטוח למניעת תמותה מקורונה כנראה לא מאוד עניינה את ארגון הבריאות העולמי משום שתגובתו על הידיעה הזאת הייתה בעצם התעלמות מוחלטת.

בשטח, לעומת זאת, היו לא מעט אנשים שקוראים מחקרים ומחברים את הנקודות ומייד החלו, בכל העולם, בעיקר בארצות עולם שלישי (אבל גם בישראל) לחקור את הפוטנציאל של התרופה. התוצאות מרשימות ביותר, בלשון המעטה. דומה שהתרופה הזאת היא בבחינת פלא של ממש, הנתונים העולים ממחקרים קליניים מראים שיש לתרופה השפעה ברורה כטיפול מונע, מניעת התדרדרות ואשפוז במקרים של טיפול מוקדם, מניעת מוות במקרים קשים ואפילו הקלה בתופעות פוסט-קורונה. רק כדי להבין באיזה סדרי גודל של הטבה מדובר, בסקירה של מחקרים קליניים שבצעה טס לאורי (Tess Lawrie) הבריטית עלה ששימוש בתרופה מקטין תמותה ב68%. מספרים דומים ניתן למצוא במניעת אשפוז ותחלואה באופן כללי.

בנוסף על הנסיונות הקליניים ה"המלאכותיים", יש גם נסיונות "טבעיים" משום שאיברמקטין משמש כטיפול מונע (למחלות אחרות) בארצות מסויימות וניתן לראות את האפקט שלו על התחלואה. למשל, מחקר שהשווה מדינות שונות באפריקה הראה שבאותן מדינות בהם נעשה שימוש באיברמקטין כטיפול מונע (שוב, למחלות אחרות), שיעור מקרי הקורונה היה נמוך באופן משמעותי (80%) ממדינות אחרות בהן איברמקטין לא נכלל בתפריט הטיפול המונע.

כל זה נשמע מבטיח, אז מדוע לא משתמשים בתרופה? ובכן, משתמשים בתרופה, במקומות מסויימים, ובאופן לא מפתיע, האפקט שלה נראה לא פחות ממוחץ. לדוגמא, במקסיקו הוחלט על מדיניות של "בדוק וטפל" לפיה כל מי שנבדק (בדיקות מהירות) ונמצא חיובי, יוצא ממתחם הבדיקות עם איברמקטין. התוצאות: צניחה מהירה בשיעור המתים והאשפוזים. מקרי? אולי, אבל הדפוס חוזר בעוד מקומות, בהודו למשל החלו לטפל באמצעות איברמקטין בסוף מרץ בגואה, אוטר פרדש ודלהי וחוו צניחה דומה בתמותה ואשפוזים. לעומת זאת, במדינת טמיל נדו בה נאסר השימוש באיברמקטין מספר המתים והאישפוזים ממשיך לעלות. עוד? גם בפנמה, סלובקיה, צכיה ראו תוצאות דומות. הוכחה? לא. אבל ביחד עם כל שאר הנתונים זה בוודאי אומר דרשני.

אבל לא בשביל ארגון הבריאות העולמי, לא רק שהארגון איננו ממליץ על התרופה, הוא מזהיר כנגד השימוש בה. מדוע? ובכן מסתבר שלארגון סטנדרטים גבוהים במיוחד שאינם מאפשרים לו להמליץ על טיפול כאשר רמת הוודאות נמוכה. מה הכוונה ברמת הוודאות? הכוונה היא שלא עשו מחקרים *גדולים* כפולי סמיות, במערב כדי לאשר באופן מדעי שהתרופה עובדת. עשרות של מחקרים קטנים, ברחבי העולם, חלקם כפולי סמיות, חלקם לא, פשוט לא מספיק טובים בשביל ארגון הבריאות העולמי.

אלו יכולות להיות טענות טובות אילו הקורונה לא הייתה (על פי הגדרת הארגון הזה) מגיפה נוראית שמצריכה אמצעי חירום חסרי תקדים או אם איברמקטין הייתה תרופה חדשה שעוד לא אושרה לשימוש. אבל איברמקטין היא תרופה שאושרה לשימוש לפני 45 שנה, בכל העולם. מיליארדי מנות כבר ניתנו לבני אדם, באיזורים מסויימים בעולם אנשים לוקחים את התרופה פעם בשבועיים כאמצעי מניעה, באורח קבע. יש לנו שפע של מידע על הבטיחות שלה ורמתה גבוהה ביותר, יותר מפארצטמול (אקמול בניב הילידים) שהיא תרופה הנמכרת מעבר למדף בישראל ובמקומות אחרים. גם אם המחקרים מגזימים ויעילות התרופה היא רק חצי מהנטען מדובר כאן בטיפול שהוא לא פחות ממהפכני ועשוי לשנות באופן מוחלט את התמונה של המגפה ובוודאי להציל חיים.

המסירות של ממסד הבריאות לסטנדרט מחקרי גבוה ניתנת להבנה, הרי לא יכול להיות שימליצו על טיפול אם יש אפילו ספק ספיקה של ספק ביעילותו, למשל, לפני שהם המליצו על סגרים, מסיכות וריחוק חברתי, הם ביצעו מחקרים ואספו שפע של נתונים, במחקרים כפולי סמיות שהוכיחו, מעל לכל ספק שהם יעילים וגם בטוחים. כלומר, הם לא עשו את זה אבל אחרי שעשו את הסגרים הם אספו נתונים והראו שזה באמת עובד. כלומר גם לא בעצם. אבל עם החיסון זה היה סיפור אחר כי שמה הם לא הסתפקו במחקר מקוצר ומצוצמם שהרי מדובר בטכנולוגיה שלא נוסתה מעולם לנגיף ממשפחה שמעולם לא הצליחו לפתח חיסונים (בטוחים) כנגדם. גם לא? אז מה ההגיון פה?

הכלל הוא פשוט, כשמדובר בטיפול יקר, רווחי, מונופוליסטי, אפשר לקצר פה ושם פינות - הרי מדובר במגיפה שלא הייתה כדוגמתה לפחות מאז המוות השחור. גם כשמדובר בשלילת חירותם של מילארדי אנשים לא נדרש סטנדרט הוכחה קפדני מדי משום שברור שסגרים ומסיכות עובדים וגם ברור שאין להם שום אפקט שלילי. אבל, כשמדובר בתרופה זולה, בטוחה וזמינה אז כאן אנחנו צריכים להיות בטוחים האם היא מונעת 58.6 אחוז מהתמותה או שמא רק 54.3. יש לנו את כל הזמן שבעולם כדי לבדוק לעומק, לדקדק כמו סופר סת"ם בכל קוצו של יוד ולחכות בסבלנות שמישהו יואיל בטובו לעשות מחקר יקר בסטנדרט הגבוה ביותר, נוסח אשכנז, כדי להראות שזה באמת באמת עובד. חלילה לנו מלהמליץ על תרופה רק בגלל שכל מיני אנשים חומים ועניים בדקו אותה והראו שהיא עובדת.

החיסון לקורונה קיבל אישור חירום. אישור החירום מותנה במצב חירום והעדר טיפול אפקטיבי למחלה. הכרה ביעילותה של איברמקטין כטיפול במחלה משמעה ביטול אישור החירום לחיסון, סביר להניח שאם ההכרה לתרופה הייתה ניתנת בזמן הסביר, אי שם באמצע 2020, אף חיסון לא היה מקבל את אישור החירום. אי אפשר להרשות את זה.

בתמונה: האפקט המרשים של תוכנית "בדוק וטפל" במקסיקו