7/12/2020

מחפשים תמונת נצחון

מאת איל רדלר

הפוסט הזה מכוון למי שמבין שהנתונים הנוכחיים לא מצדיקים סגר, אפילו לשיטתם של מאמיני כת הסגר האדוקים ביותר, ושואל את עצמו "מה לעזאזל הם רוצים?". מה סגר? למה עכשיו?

הם לא טיפשים, הם מבינים שזה לא עובד. הם מבינים שהנתונים הם לא סיבה לדאגה (הם הרי מייצרים אותם בעצמם) ובתוך תוכם הם גם אפילו לא ממש רוצים סגר. אבל יותר משהם לא רוצים סגר, הם לא רוצים להכיר בטעות שלהם.

אם ישחררו את המשק, יחזרו לשגרה ונתוני התחלואה ישארו כשהיו, יהיה הדבר עדות מובהקת לשגגתם. כל הסבל וההרס היו לחינם וזה פשוט דבר שהם לא יכולים להרשות לעצמם. אף פוליטיקאי או פקיד בכיר לא יכול להרשות לעצמו את זה.

הדרך היחידה לצאת מהעניין בכבוד היא נצחון או, ליתר דיוק, תמונת נצחון. צריך אירוע ברור, משמעותי, גזירת סרט על האנדרטה. מסיבה גדולה עם כיתוב אש "עשינו זאת" ברקע, טקס ממלכתי לניתוק מכונת ההנשמה האחרונה מהחשמל. משהו.

אפשר גם חיסון, לאור מבזקי המצלמות ביבי מפשיל את שרוול החליפה הכחולה, ומקבל את החיסון תוך כדי שיחה מבודחת עם האחות הוותיקה (שרה לא תסכים שהיא תהיה צעירה, למורת רוחו הרבה של ביבי). זו יכולה להיות תמונה טובה אבל יש לנו בעיה: עבר יותר מדי זמן והציבור משוכנע פחות ופחות במידת הסכנה הנשקפת לו מהנגיף. הזמן גם לא עושה טוב לנתונים, הנגיף מאכזב ומתקשה לספק רמה משמעותית של תחלואה אמיתית או מוות.

אם כל זה היה מתרחש על רקע פתיחה של המשק וחזרה לשגרה, עד שהיינו מגיעים לחיסון כבר לא היינו זוכרים שאנחנו במלחמה. צריך להזכיר לציבור שאנחנו במלחמה אבל זה לא מספיק להגיד לו את זה. אפשר לפברק את הנתונים, אפשר להגיד "מצב חירום" אל מול נתונים שהם בעליל לא מצב חירום אבל כל זה לא משפיע על התחושה של הציבור, על הפאניקה. הציבור צריך להרגיש את הכאב או לפחות להיות תחת הרושם שאתה מכאיב למישהו כדי להבין שאנחנו במלחמה.

מה עושים? עושים מיליון בדיקות, דואגים לבדוק במקומות בהם ידוע שיש תחלואה גדולה, מדברים הרבה על Rיק. ומכריזים על סגר. עם או בלי קשר לנתונים. כשיבוא החיסון נחלץ את הפקק מבקבוק השמפניה, נפסיק את הבדיקות ונכריז "ניצחנו". אנשים ימשיכו למות מקורונה, אבל אז אפשר יהיה לקרוא לזה שפעת, כמו פעם.

ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. את זה אמר ווינסטון צ'רצ'יל, או שאולי היה זה הרמן גרינג? בכל מקרה זו אמירה מוסמכת ועל כן בספרי ההיסטוריה יכתבו: "ביבי ניצח את המגיפה". העובדות בפועל לא רלוונטיות.

את התשתית הפיסית והרעיונית לשלטון כל יכול המושל ביד רמה בנתיניו חסרי הזכויות הקימו לכבוד הקורונה אבל לא יפרקו לרגל העלמה (בפועל או אחרת) היא יותר מדי שימושית עבור המצויים בשלטון ואלו המייחלים להחליף אותם. הרבה אחרי הקורונה נמשיך לחיות בצל איום של סגרים, תעודות מעבר ואישורי עבודה. הכלכלה תדשדש וכולם יתמהו, למה לא מתאוששים? באמת למה? למה שמישהו ירתע מלהקים עסק במקום בו הפריץ יכול לצוות על סגירתו באופן שרירותי בכל פעם שמתחשק לו? ממש תמוה. ולמה שמישהו לא יבחר לו משלח יד כאוות נפשו וכשרונו אם מחר אפשר יהיה להכריז עליו כלא חיוני? מה מפריע לאנשים? מוזר מאוד.

ביבי רוצה תמונת ניצחון אבל למעשה הוא כבר ניצח. ניצח, אבל לא את הנגיף. ביבי ניצח את זכויות האדם, ביבי ניצח את ישראל כמדינה ליברלית ביבי ניצח אותנו, האזרחים.