30/5/2021

תוצרת הארץ

מאת איל רדלר

חיסונים לקורונה מזכירים לי מגהצים תוצרת הארץ. תיכף נסביר את הקשר אבל לפני זה משהו על ההיסטוריה העצובה של חיסונים לנגיפי קורונה.

תעשיית החיסונים מנסה כבר הרבה שנים ליצור חיסון לנגיפי קורונה. לחיסונים שנוצרו היתה בדרך כלל אחת משתי הבעיות הבאות:

א. החיסון לא היה אפקטיבי

ב. תופעות הלוואי מהחיסון היו חמורות מהמחלה עצמה.

לפעמים הופיעו שתי הבעיות גם יחד.

כל זה לא תרם הרבה לבטחון של חברות התרופות ביכולת שלהן לקבל אישור לחיסונים שיצרו ועל כן כל החיסונים שפותחו לא אושרו ולא הפכו למוצר. פשוט נזנחו.

בתחילת 2020 צץ לו נגיף קורונה חדש בסין וכבש את העולם בחיוכו הקונדסי. לפי הנתונים הסיניים (שהם כידוע מקור אמין מאוד למידע, כמו כל המדינות הטוטאליטריות זרועות מחנות הריכוז) מדובר היה בנגיף סופר סופר קטלני וסופר סופר מדבק שאם נניח לו לשוטט בעולם באופן חופשי, או יותר נכון, אם נניח לאנשים החיים בעולם להסתובב באופן חופשי, כולם ידבקו ויחלו, אנשים יפלו ברחובות. מכונות ההנשמה יאזלו, ואלו שישארו בחיים ימותו ברעב משום שלא ישארו אנשים בריאים כדי לעשות משלוחי פיצה. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לסגור את האנשים בבית, לרתך את המשקופים, עד יעבור זעם.

כולם איבדו את העשתונות חוץ מביל גייטס שמייד התחיל להסביר מעל כל במה וקרטון ירקות שהיה יכול לשאתו שלא נוכל לחזור לחיים (שהיו) שלנו לפני שכל אוכלוסיית העולם תתחסן בחיסון, שאיננו קיים עדיין, אבל יקח לפתח בערך 18 חודשים. עד מהרה המשיכו אחרים, כאילו על פי תסריט מוכתב מראש, גם הם לדקלם את המנטרה: לא נחזור לשיגרה עד שלא יחסנו את כולם.

איך ידעו שיצליחו לפתח חיסון כנגד כל הסיכויים? איך ידעו שלא ימצא שום טיפול אפקטיבי במחלה שייתר את החיסון? מהיכן נשאב הבטחון שיהיה צורך לחסן את *כל* אוכלוסיית העולם ולא, נגיד, רק את הפגיעים והחלשים?

כל אלו הן כנראה שאלות לא מעניינות באמת. אולי משום שבעצם לא היו מונחים על הכף עניינים חשובים באמת כמו, נגיד, תקציב הסיגרים בלשכת ראש הממשלה, אלא רק זוטות חסרות חשיבות כמו הזכות שלנו להתפרנס, לצאת מהבית או להפגש עם משפחה וחברים. חוץ מזה, אם מישהו אומר לך שאתה בסכנת חיים אלא אם תוותר על חירותך, הרי שברור ובטוח שהוא צודק ושהוא רק מבקש את טובתך וזה יהיה ממש לא מנומס לדרוש ולחקור האם באמת יש כאן סכנת חיים או האם האמצעים שהוא מציע אכן יועילו. גם רצוי לא להבהל יותר מדי מכל מיני מדרונות חלקלקים לדיקטטורה - הרי מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שעניינים כמו בטחון מעולם לא שימשו אף אחד בשום מקום כאמתלה לתפיסת כוח והקמת משטרי כפיה. לאור זאת בחרנו לעבור, ללא שאלות, ממשטר בו הכל מותר, חוץ ממה שאסור, למשטר בו הכל אסור, חוץ ממה שמותר. עד שיגיע החיסון.

והחיסון הגיע! באופן פלאי תחזיות ה-18 חודשים נותצו ותוך פחות משנה צצו להם לא פחות משישה חיסונים. אחרי עשרות שנים של נסיונות כושלים לפתח חיסון אפקטיבי ובטוח לנגיפי קורונה הצליחו חברות התרופות לפתח לא אחד, לא שתיים, אלא לפחות ארבעה חיסונים (וזה אם נכלול רק את אלו ש"אושרו" אצל האשכנזים המוסמכים במערב) מושלמים, יעילים ובטוחים באופן חסר תקדים.

איך עשו זאת?

ודאי תגידו טכנולוגיית ה-mRNA החדשנית פותחת לנו אופקים חדשים והיא המפתח לפיתוחים הגואלים. אבל זה מוזר כי בעצם חלק מהחיסונים שקיבלו את אישור החירום אינם עושים כלל שימוש בטכנולוגיית mRNA. מה שמוסיף נופך של מסתורין על העניין הוא העובדה שגם טכנולוגיית ה-mRNA בעצמה סובלת משפע של בעיות שלא אפשרו לאף חיסון העושה שימוש בה, לקבל אישור עד עכשיו. לפחות לא בבני אדם.

אולי המפתח להצלחה היה קיצור התהליכים? זה נשמע יותר הגיוני. כן! במקום שהתיקיות עמוסות הטפסים על החיסון ישבו שנים על שולחנות הפקידים, עד שיואילו בטובם לעיין בהם בהם, החליטו אלו הפעם, לאור הדחיפות הרבה במלחמה כנגד הנגיף הקטלני, להניח את כוס התה על השולחן ולעלעל בהם מעט קודם. זה יפה וכולנו אוהבים לשנוא את הבירוקראטיה אבל הנסיונות הקודמים לפתח חיסונים לנגיפי קורונה לא כשלו בגלל איטיות הפקידים.

אז לא. לא הטכנולוגיה ולא קשיי הבירוקראטיה היו החסם בפני פיתוח החיסונים הקודמים. הקושי המרכזי היה הדרישה הקטנונית של רשויות הפיקוח לבדוק את החיסונים כדי לוודא שהם בטוחים וזו דרישה שמאוד קשה למלא כאשר יש החיסונים שבידך לא בטוחים.

אז מה היה ההבדל הפעם? איך הצליחו לעשות זאת סוף סוף? ההברקה הייתה פשוטה. הבעיה עד עכשיו הייתה תמיד שמפתחים את החיסון והכל באמת נראה ממש טוב אבל אז עושים את הבדיקה בפועל ואז מגלים כל מיני תופעות כמו מחלה קשה יותר אצל המחוסנים אם הם נחשפים לנגיף הפראי, קרישי דם, שבץ ושאר עניינים טורדניים. אבל, אם הפעם רק נפתח את החיסון ו*לא* נבדוק. לא תהיה שום בעיה!

אז כן. זה הסוד.

והקשר למגהצים? מסתבר שבשנות החמישים פגש אפריים קישון סוחר שעלה על רעיון דומה.

סוחר בישראל/אפריים קישון

לפני כמה ימים בלבד נכמרו רחמי על אשתי שאין לה תעסוקה מתאימה בשעות הלילה והחלטתי לקנות לה מגהץ חשמלי. לשם כך נכנסתי לחנות החשמל שבשכונה. החנווני פיזר לפני על הדלפק כמה מגהצים בצבעים טבעיים והדגיש שהוא מחזיק רק תוצרת הארץ סולידית היות והתאכזב נורא ממגהצי-חוץ. מיד נטלתי לידי אחד אדום וביקשתי לנסות אותו. החנווני טען כי אין צורך בנסיון, אבל אם זה מרגיע אותי — בבקשה. הוא חיבר את חוט המגהץ לזרם ואמר:

— נו, מה אמרתי? תהיה בטוח אדוני. שאני לא אמכור לך...

ברגע זה התחיל התקע של האדום להעלות תמרות-עשן וברק ורעם יצאו ממנו. איש החשמל השליך מיד את הפגר המסריח לפינה וחיבר לזרם מגהץ בצבע ירוק.

— זה שלושים שנה לא קרה לי כדבר הזה - הצטדק - אבל זה יהיה מאה אחוז...

חכינו שעה, שעה וחצי אך המגהץ לא גילה כל נטיה להתחמם. אלא נשאר קר ואדיש כמו משקיף או"ם. החנווני נעץ בי מבט ספוג שנאה, שלח את הירוק אחרי חברו האדום וניסה אחד סגול-בהיר.

— אדוני _בררן_ גדול! - ציין במרירות - אבל זה יהיה...

כאן התחיל הסגול-בהיר לתקתק כמו מכונת תופת ואנו השתחווינו מהר על הרצפה, אטמנו את אוזנינו וחיכינו. ואמנם, כעבור דקות מספר השמיע הסגול בהיר "פוק!" אחד גדול והחזיר את נשמתו, העשויה מאסבסט ישראלי, לבוראו. בא מגהץ רביעי, לבן כשלג: סרחון-ברק-פוק-חלס. מגהץ שחור כשוק: שקט אימפוטנטי גמור. אז לקח החנווני מגהץ צהבהב ו_לא_ חיברו לחשמל.

— זה טוב מאה אחוז — שרק לעברי — הרוצה אדוני, לקנות אותו או לא?! — רמזתי לו שהנסיון נראה לי כדבר שבהכרח ועל כן התחיל לצעוק: — זה חנות חשמל, אדוני, ולא תחנת נסיון! אם אינך רוצה לקנות, אדוני, אז למה אתה מטריד אותי?

יצאתי את החנות ובדלת עוד שמעתי את קולו הנרגז:

— נודניק שכזה!...