25/7/2020

נצחון הרוח (רפאים)

מאת איל רדלר

לאט לאט מתגבשת בי התובנה שאי אפשר לנצח את הוויכוח על הקורנה. אי אפשר לנצח משום שאין את מי לנצח. לוויכוח הזה מגיע רק צד אחד. הצד השני הוא רוח רפאים.

כאשר הוטל עלינו הסגר, אי שם לפני שנים רבות, הוא הוטל ללא שום הגדרה של מטרה. לא נאמר לנו מה מנסה הממשלה להשיג בסגר וכמובן שלא נאמר לנו מה צריך לקרות כדי שהוא יוסר. אפשר לטעון שכל זה פרי החיפזון הרב שהיה נחוץ באותם זמנים מלחיצים, אבל מאז עברו הרבה מאוד חרצפים בירקון והגיעו לרידינג, והיה לקברנטי הרפסודה הרעועה הקרויה ממשלת ישראל שפע של זמן לדון ולחשוב, גם אם בדיעבד, מה בדיוק הם מנסים להשיג באמצעים הקיצוניים וחסרי התקדים שהם נקטו, ולהסביר את זה לנתיניהם הנרצעים. נכון לעכשיו - יוק. אין גם שום סיבה שיהיה אחרת משום שזו טקטיקה מוצלחת באופן בלתי רגיל.

מדוע מוצלחת כל כך? יש לגישה הזאת כמה יתרונות מבחינת הממשלה.

ראשית, אם ננקוט גישה צינית, סביר להניח שאין לממשלה בעצם שום מטרה ברורה מלבד התחושה הברורה ש"צריך לעשות משהו" מחד וש"אין מצב שזה לא עוזר" ובאמת אל תטרידו אותם בשאלות כמו "איך עוזר", "מה זה בדיוק עושה" וכו. במצב עניינים כזה, חשיפת המטרה דורשת מחשבה וגיבוש איזה רעיון, וזה כנראה מאוד קשה לאנשים המתיימרים לנהל את חיינו.

שנית, הצגת מטרה ברורה מחייבת את ניהול המדיניות לפי הקריטריונים שהמטרה מציגה. כלומר - צריך להסתכל על התוצאות ולהתאים את המדיניות לתוצאות. זה נשמע מאוד הגיוני ואלמנטרי אז למה שהם, שמה למעלה בממשלה, לא ירצו לעשות כזה דבר? ובכן, הבעיה המרכזית עם גישה כזאת היא שהיא בכלל לא מתאימה למי שמעוניין יותר באמצעים מאשר במטרות. אם, למשל, המטרה הייתה שיטוח העקומה או הקטנת מספר המתים אזי הסרת הסגר לאלתר והמנעות מדיבורים על סגרים בעתיד הייתה המהלך המתבקש לאור העקומה המאוד שטוחה בישראל ומספר המתים הקטן. אבל, אם המטרה היא הטלת סגר, מערכת ניטור ועיקוב אחרי אזרחים וניהול חייהם אז בעצם עדיף בהרבה *לא* להציב מטרה ואז אפשר להמשיך ולהשתמש באמצעים האלו בלי קשר לתוצאות בשטח.

שלישית, וכאן נכנסת רוח הרפאים, אם לא מציגים מטרה, כל אחד יכול להציג מטרה. זהו טריק וותיק של מפלגות המרכז לדורותיהם. אם אתה לא אומר כלום ולא מציג עמדה, כל מצביע פוטנציאלי יוכל למלא את החלל הזה בעמדה שלו עצמו. ומאחר ורוב האנשים מסכימים עם עצמם הרי שרוב המצביעים ימצאו את עצמם מסכימים עם אותו מועמד מרכז מופלא. באופן דומה עובדת גם הסברת הקורונה. הממשלה לא אמרה כלום, וגדודים של אלפי תומכי סגר מספקים לה את הנימוקים. אפשר לנסות להתווכח איתם אבל ברגע שסיימת עם אחד, והפרכת את נימוקיו. יבוא אחר, עם נימוקים אחרים. תגמור עם האחר? יבוא שלישי עם נימוק נוסף. וכאשר זה הופרך, למה שלא יבוא רביעי? והפעם עם הנימוק של הראשון. וכן, מי שזה נשמע לו דומה לסרט קרטה הונג-קונגי משנות השבעים לא טועה אבל יש כאן הבדל מכריע אחד, לסרט הזה אין סוף ולעולם לא נגיע ל"בוס" הגדול. הוא לא קיים.

כמובן שרוב האנשים כלל לא מסוגלים לגבש טיעון טוב משל עצמם, או אפילו להבין את הטיעון, הם יכולים רק לחזור על טיעונים ששמעו ממישהו אחר ועל כן אותה הפרכה מופלאה שלך נתקלת באדישות מוחלטת מצידם. זה ממילא לא הטיעון שלהם והם לא מבינים אותו, וגם אם במקרה הבינו וגם אם ראו שהטיעון הובס, הם תמיד יכולים לדמיין שאותו פלוני שהגה את הטיעון וודאי היה מוצא תשובה מוחצת גם לזה. אתה מתווכח עם רוח רפאים.

שתיקת הממשלה היא הכלי האולטימטיבי לנצחון בוויכוחים. הטיעון שלא נאמר הוא הטיעון המושלם ביותר, כל אחד יכול לדמיין משהו אחר, ואם הפרכת את זה, אז כנראה שהטיעון האמיתי הוא בעצם משהו אחר. בסופו של דבר, לא יכול להיות שהממשלה עושה את כל זה משום שהיא מטופשת, או מרושעת או רשלנית. בטוח יש להם טיעון טוב, רק תן לי רגע לחשוב עליו.

אין נימוק טוב בעד הסגר, יש רק פנטזיה שקיים כזה. רובם המוחלט של תומכי הסגר ממילא לא מרגישים מוסמכים לגבש עמדה משל עצמם ועמדתם לא מבוססת על טיעון זה או אחר. הם בעד הסגר כי "לא יכול להיות שזה לא יעבוד". הם בעד הסגר כי הם בעד הסגר.